חננאל טחוברבסד ‏כ"ב אדר א, תשע"ו

מדוע אני ב'משיב הרוח'?

לפני ארבע שנים השתתפתי בקורס קצר עם אלי שרון במסגרת רבני הקהילות של 'צהר' אף שאינני רב התחום עניין אותי ושם התוודעתי לניסיון העשיר שלו בליווי. מסיבות טכניות התחלתי לאחר שנה קורס ליווי בתכנית אחרת, רציתי להמשיך לשנה ב', אך לא הייתה אפשרות, הקורס המיוחל לא נפתח וכך התגלגלתי לכאן.

מצאתי (שוב) את הניסיון העשיר הן של אלי והן של הילה: ניסיון כפול. השנים הרבות שלהן בליווי הן הנכס העיקרי שלהם בעיני והוא מיתרגם בפועל בכמה היבטים:

  • תרומה עצומה לחניכים בקורס בידע מה לעשות, כיצד, היכן ובעיקר באיזה אופן. להרבה מן המקרים המובאים לסדנה או להדרכה יש להם דוגמאות ממקרים דומים שנפגשו בעצמם או אצל אחרים שהודרכו על ידם.
  • הליווי כפי שאלי נוהג לומר איננו מקצוע אלא דרך חיים. והמסר החשוב הזה שנצבר והופנם במשך שנים רבות של עיסוק בפועל בליווי מחלחל ועובר גם אלינו.
  • סדנת הלימוד היא מעבדה בזעיר אנפין של ליווי רוחני, של הקשבה לזולת ורובם ככולם של המיומנויות שצריך בשטח למלווה רוחני מתורגלות ישירות ובעקיפין בסדנה. וגם כאן הקורסים הרבים שאלי והילה עברו כחניכים וכמדריכים נותנים את אותותיהם.
  • התכנית 'מתעקשת' לעמוד בסטנדרטים גבוהים ולהביא את הבוגרים לכישורים טובים וזאת בהתאם לתכניות שהמנחים עצמם עברו בארץ ובחו"ל.

לבסוף ברצוני לאמר דבר פשוט אחד.

סיימתי בשנה שעברה את לימודי במשיב הרוח וקיבלתי הסמכה.

למרות זאת, המשכתי השנה (תשע"ו) ללמוד עוד שנה אחת מלאה כי הרגשתי שאני זקוק לעוד…

בחרתי לעשות זאת שוב באותו מקום ובאותה תכנית, זה אומר הכול מבחינתי.

 

חננאל טחובר

בוגר ומוסמך שנת תשע"ה